ת"א 53471-12-13

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת בין התובעים, המפעילים כיום פיצרייה בירושלים, לבין הנתבעת, בעלת הנכס בו ממוקמת הפיצרייה, בנוגע לזכות הבעלות והשימוש בקו הטלפון של הפיצרייה, וכן לנזקים הנובעים מתפיסתה הבלתי חוקית לכאורה על ידי הנתבעת. בית המשפט פסק לטובת התובעים. התברר כי קו הטלפון נרשם על שם הנתבע, ולכן הבעלות נותרה אצלו, שכן השוכר הקודם, סמואלס, לא שילם את עלות הקו כנדרש בהסכם השכירות. עם זאת, הנתבעת התירה הן לסמואלס והן לדייר הבא, לוי, להשתמש בקו הטלפון במהלך שהותם ללא התנגדות. מספר הטלפון היה חיוני לתפעול הפיצרייה, ותפקד כשיטה היחידה שלה להזמנות מרחוק. כאשר מכר לוי את מרבית זכויותיו בפיצרייה לתובעים, העביר הנתבע, ללא הצדקה, את קו הטלפון לפיצרייה אחרת שבבעלותו. פעולה זו פגעה בזכותם של התובעים להשתמש בקו הטלפון והיוותה הפרה של ההסכם עם לוי, שהתיר לו להשתמש בו במהלך תקופת השכירות. התובעים דרשו את השבת קו הטלפון לשימושם, וכן פיצוי כספי על הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו של הנתבע. בית המשפט הורה לנתבע להחזיר את קו הטלפון לתובעים בתוך שבעה ימים ואסר עליו להשתמש בו עד אשר יפנו התובעים את המקום, המתוכנן ליום 28.5.2017, או עד לפינוי המושכר, לפי המוקדם מביניהם. באשר לפיצוי כספי, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להפסדיהם הנטענים, אך בית המשפט פסק להם 50,000 ₪ בגין הרווח שהפיק הנתבע משימוש בלתי מורשה בקו הטלפון. בנוסף, חויבו התובעים בהוצאות פרסום בסך 20,000 ₪ בגין קידום מספר טלפון חדש, והנתבע חויב לשלם 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-5,000 ₪ הוצאות משפט. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום, אחרת היו צוברים ריבית והפרשי הצמדה. פסק הדין היה לטובת התובעים, והעניק להם את הסעד המבוקש ופיצוי כספי חלקי בגין מעשי הנתבע, בצירוף שכר טרחת עורך דין.