בש"א 6078/09

תקציר

לפני כעשור הורה בית משפט השלום למבקשת לשלם למשיבה מס' 1 סך של 60,000 ₪, בגין חוב ארנונה הקשור לנכס במעלה אדומים. המשיב מס' 2 מונה ככונס נכסים לפקח על מכירת הנכס. המכירה בוצעה, אך המבקשת ערערה על שכר הטרחה שנגבה על ידי כונס הנכסים וביקשה ארכת מועד להגשת ערעור על החלטת מנהל ההוצאה לפועל בירושלים. המבקשים טענו כי לא היו מודעים להליכי המכר ונודע להם על ההחלטה באופן לא פורמלי. עם זאת, טענו המשיבים כי המבקש לא סיפק נימוק מוצק להארכה וכי סיכויי הצלחתם היו מזעריים, שכן התנהלותו של הכונס נמצאה בעבר ראויה על ידי בית המשפט. בית המשפט מצדד במשיבים ומציין כי המבקשת לא עמדה בדרישות החוק להארכת המועד ולא הציגה נימוק משכנע. המפתח להחלטה זו הוא העובדה שהמבקשים לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם לאי ידיעת ההליך, ואף לא הסבירו את השיהוי בהגשת בקשת ההארכה. יתר על כן, החלטות קודמות כבר דנו בעניינים עליהם התכוון המבקש לערער, והכונס אכן הודיע לבית המשפט על חוב המס המופחת. בסופו של דבר, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית בשל היעדר סיבה מיוחדת וסיכויי הצלחת הערעור נמוכים.