על"ח 47594-01-22

תקציר

המערערת, חברת בנייה, ערערה לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 21(א) לחוק להגברת אכיפת דיני העבודה על החלטת ועדת הערר לעיצומים כספיים. הוועדה דחתה את טענות המערערים בעניין עיצומים כספיים 72, 73 ו-201 וכן דחתה את בקשתם להאריך את המועד להגשת הערר. הערעור ערער על החלטת הוועדה בעניין עיצומים 72 ו-73, בנוגע להטלת עיצומים כספיים בגין עבירות על דיני העבודה, וביקש לבחון מחדש את ההחלטה על סנקציה 201. המערערת טענה כי הוועדה שגתה בכך שלא שקלה את טענותיהם, מה גם שהעיכוב בהגשת הערר נבע מרצונה להתייחס לכל הסנקציות כאל אירוע אחד ולערער עליהן יחד. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי תפקידו אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא לבחון את ההחלטה באיתור פגמים המצדיקים התערבות. השופט לא מצא כל הצדקה לטענות המערער וראה את החלטת הוועדה מנומקת ומבוססת על המסמכים שהוצגו. הם הכירו בהפרות שבגינן הוטלו הסנקציות ולא הציגו נימוקים משכנעים לעיכוב בהגשת הערעור. זאת ועוד, בית המשפט הסתפק בחוקיות התנהלות המשיב ובהחלטת הוועדה, לרבות הפחתת סכומי הסנקציה. באשר לסנקציה 201, טענת המערערת בדבר בטיחות עובדים מצוינת לא נתמכה בראיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא נפלו פגמים בהחלטת המשיב המצדיקים התערבות ודחה את הערעור. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות, ופסק הדין נשלח אליהם.