ע"ע 21920-02-13

תקציר

פסק דינו של בית המשפט האזורי בבאר שבע, שאושר מאוחר יותר בחלקו בערעור, נסוב סביב תביעות של המשיבים 2 ו-4 נגד מעסיקם, בקשר עם דמי חופשה ודמי ניהול שלא שולמו. פסק הדין הראשוני חייב את המעסיק לפצות את המשיבים בגין פערי דמי חגים ופדיון חופשות. בערעור זיקק בית המשפט חובות אלה. לגבי המשיבה 2 נקבע כי חגים מסוימים נופלים בימים שאינם ימי עבודה (שבת ושישי), או במהלך חופשת לידה, תוך שלילת הזכאות לחלק מהימים הנתבעים. כתוצאה מכך חושבו מחדש דמי החגים, והפחית את הסכום המגיע למשיב ליומיים, בשווי 335 ₪. בנוסף, הוענק למשיב תחילה פדיון חופשה, עליו ערערה המערערת, בטענה כי די בתלושי השכר הנלווים כדי להוות ראיה לכך שהמשיב יצא לחופשה. ערכאת הערעור הסכימה עם המעסיק, ביטלה את פסק הדין הקודם ופסקה 30 ₪ בלבד לפדיון חופשה. עבור המשיבה 4, היעדר שלושה חודשי עבודה רצופים ביטל תביעות בגין חגים מסוימים בשנת 2007, ואילו חישובים שגויים בתביעות נוספות הובילו להערכה מחודשת של דמי החגים המגיעים בסך 502 ₪. החישוב המתוקן, שהוענק בתחילה 1,309 שקל, הפחית זאת משמעותית. באשר לתוספת הניהול, שנקבעה בתחילה על 10%, היא הופחתה ל -5%. המערערת טענה כי המשיבה 4 קיבלה בשתיקה את הקיצוץ בכך שהמשיכה בהעסקתה ללא מחאה מהותית לאורך תקופה ממושכת. ערכאת הערעור צידדה במעסיק וביטלה את החובה לפצות את המשיבה 4 בגין אי התאמה בדמי ניהול. דחיית הערעורים הנוגעים למשיבים 1 ו-3, והוצאות המשפט שנבעו מכך, נדחתה. בסופו של דבר, הערעור תיקן באופן מהותי את התחייבויותיו הכספיות של המעסיק, ושיקף חישובים מדויקים בהתאם לחוקי העבודה.