ע"א 2332/08

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על גובה הפיצויים המגיעים לעיזבון ולאלמנתו של יחזקאל מאיר, שנהרג בתאונת דרכים בגיל 66. התאונה אירעה בשעות הבוקר בכביש תל אביב-אשדוד. בעת פטירתו היה מאיר מנהל מפעל והחזיק ב-99% ממניות מקור בדיל סוכנויות 96 בע"מ. יתר המניות היו בבעלות אלמנתו. לאחר מותו של מאיר הועברו מניותיו לשני בניו, שעבדו עמו בחברה. חברות הביטוח (הנתבעות) טענו כי הבנים, ולא מאיר, הם אלה שניהלו את המפעל, וכי יש לחלק את שכרו של מאיר בין השכר לבין התשלומים שהתקבלו כבעלים וכמייסד המפעל. עוד טענו כי היה על בית המשפט להעדיף את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמם על פני חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, שנפטר בטרם נחקר. בנוסף, הם טענו כי לא היה מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין קצבת זקנה וכי היה על בית המשפט להתערב ולקבוע כי התאונה אינה תאונת עבודה. התובעים, לעומת זאת, עתרו לפיצוי גבוה יותר ברכיבים שונים. הם טענו כי מאיר הועסק עד גיל 75 וכי היה על בית המשפט לקבל את חוות דעתו של המומחה שלהם בנושא. הערעורים נדחו על ידי השופטים, סגנית הנשיא השופטת מיכל רובינשטיין והשופטת עפרה צ'רניאק. בית הדין אישר את קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה טענת הנתבעים בדבר בסיס השכר אינה משכנעת וכי התאונה אינה תאונת עבודה. השופטים הסכימו גם עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר לגבי תוחלת החיים של המנוח והפיצויים שנפסקו לתובעים. יתר הטענות שהציגו הצדדים בערעורים נדחו אף הן, שכן השופטים מצאו כי סכום הפיצוי הכולל סביר. הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, והחלטת בית משפט השלום בתל אביב התקבלה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והביטחונות יוחזרו למפקידיו.