ת"א 30236-01-22

תקציר

בית המשפט קבע כי התובע לא עמד בנטל השכנוע בטענת המרמה שלו כנגד הנתבע. טענתו העיקרית של התובע התבססה על חוות דעת מומחה מהליך קודם, אשר לא היוותה ראיה מספקת להוכחת זיוף השטר המדובר. התובע לא הציג כל ראיה משכנעת הקושרת במישרין את הנתבע לזיוף, ובמקום זאת הסתמך על ראיות נסיבתיות, אשר בית המשפט מצא כי אינן מספיקות. בנוסף, התובע לא הוכיח כי הנתבע היה מודע לזיוף כלשהו בעת הגשת השטר להוצאה לפועל. משכך, דחה בית המשפט את טענות התובע בדבר הפרת חובה חקוקה, רשלנות, עוולות אישיות ולשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. עוד ציין בית הדין כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לנזק כלכלי כלשהו שנגרם, דבר המצדיק עוד יותר את דחיית התביעות. למרות דחיית טענות התובע, הורה בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב בנסיבות המקרה. מדובר בהחלטה משותפת שהתקבלה בהתחשב בכך שהנתבע נקט צעדים לביצוע שטר המבוסס על מסמך שעשוי להיות מזויף, וההליך העיקרי בנוגע למערכת היחסים הכספית בין הצדדים עדיין מתנהל. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה.