עמ"ש 19960-05-18

תקציר

פסק הדין הוא לגבי תביעה על דירה שניתנה במתנה מחסוי לאפוטרופוס שלה. המשיב, שמונה כאפוטרופוס על גופת המנוח, טען כי המתנה תקפה שכן המנוח היה כשיר לבצע פעולות משפטיות והדירה אינה שייכת לעיזבון. בתוך כך, טענו המערערים כי יש לבטל את המתנה שכן המשיב מצוי בניגוד עניינים בשל תפקידו כאפוטרופוס ולא קיבל את אישור בית המשפט מראש. בית המשפט מצדד במערערים וקובע כי המשיב אכן מצוי בניגוד עניינים, גם אם מונה רק כאפוטרופוס לגוף, והימנעותו מלבקש את אישור בית המשפט קודם לכן הופכת את המתנה לבטלה. בנוסף, טענת המשיב כי המערערים נזקקו לאישור בית המשפט לצורך הגשת התביעה מופרכת, שכן הדירה אינה חלק מהעיזבון על פי טענת המשיב עצמו. עוד מודגש בפסק הדין כי המשיבה לא הוכיחה את מלוא שיקול דעתה של המנוחה בהעברת המתנה, במיוחד בהתחשב במצבה הרפואי והנפשי. חובת הנאמנות שחב האפוטרופוס כלפי החסוי, המחייבת אותו לפעול לטובת החסוי, חלה על כל סוגי האפוטרופוסים, ולא רק על אלה הממונים על הנכס. לפיכך, הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא מתבטל. עם זאת, מאחר שהמערערים לא העלו את טענתם העיקרית במהלך המשפט, בית המשפט אינו פוסק הוצאות לטובתם.