בג"צ 6778/97

תקציר

בית המשפט העליון התייחס לחוקיות מגבלת הגיל במדיניות הגיוס לשוטרים, סוהרים וחוקרי מכס שקבעה מדינת ישראל, שהגבילה את המועמדים לאלה שמתחת לסף גיל מסוים (35-40 שנים). העותרת, אגודה לזכויות האדם, טענה כי הגבלות גיל אלה הן מפלות ופוגעות בעקרונות של שוויון, כבוד האדם וחופש העיסוק לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. המדינה הגנה על מדיניותה בכך שהדגישה את הדרישות הפיזיות והנפשיות של תפקידים אלה, בטענה שהגיל משפיע על היכולות התפקודיות, ובכך הצדיקה מגבלות אלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הכללות אלה התבססו על סטריאוטיפים וחסרות תמיכה ראייתית מספקת. חשוב לציין, היא הדגישה כי הגיוס צריך להתבסס על הערכות פרטניות ולא על מגבלות גיל גורפות, אלא אם כן הוכח שהגיל הכרחי לביצוע העבודה. בית המשפט הגיע למסקנה כי מדיניות זו היא בלתי סבירה ובלתי מידתית, ולפיכך מהווה אפליה בלתי חוקית על רקע גיל. פסק הדין ביטל את הגבלת הגיל, העניק למדינה שמונה חודשים לעמוד בדרישות השוויון בתעסוקה, והורה למדינה לכסות את הוצאותיו המשפטיות של העותר. ההחלטה הדגישה את העיקרון לפיו ניתן להצדיק אפליה רק אם היא קשורה ישירות לעבודה ומידתית, והיא חיזקה את החשיבות של התחשבות ביכולות הפרט ולא אימוץ החרגה רחבה על בסיס גיל.