עת"מ 7801-06-23

תקציר

בפסק הדין נקבע כי יש לדחות את העתירה משני טעמים עיקריים. ראשית, היא לא כללה את כל המשיבים הרלוונטיים כנדרש בתקנות. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, שיזמה את התוכנית, הייתה צריכה להיכלל בה, שכן היא עלולה להיפגע מביטולה. בנוסף, נציגי תושבי השכונה ובעלי תאי הקרקע, שהתוכנית משפיעה עליהם ישירות, לא נקבו בשמם כמשיבים. זו לבדה סיבה מספקת לדחות את העתירה על פי הוראות הרגולציה. שנית, לגופו של עניין אין כדי להצדיק התערבות שיפוטית בהליך קבלת ההחלטות המינהליות. המשיבים, רשויות התכנון במקרה זה, פעלו במסגרת שיקול דעתם ושקלו את כל הגורמים הרלוונטיים בקבלת החלטתם. העותרים לא סיפקו כל עילה משכנעת להתערבותו של בית המשפט, ולמעשה חזרו על התנגדותם מבלי להוכיח כל עוול מצד הרשויות. המצב התכנוני בשכונה מוכר כמורכב, והחלטת המשיבים להכשיר חלק מהבנייה הבלתי חוקית תוך מתן מענה לצרכי ציבור היא החלטה סבירה. הפקעת חלק מאדמות העותרים היא מענה מידתי בנסיבות העניין, במיוחד נוכח התועלות הציבוריות והעובדה שהיא מכשירה חלק מהמבנים של העותרים עצמם. ככלל, נמצא כי החלטת רשויות התכנון מאזנת כראוי בין אינטרסים ציבוריים ופרטיים, ובית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתן של רשויות אלה. לפיכך העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לכסות את הוצאות המשיבים.