ע"א 6004-03-20

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לעמידתו של ערעור שכנגד בדרישות ההגשה במועד. הערעור שכנגד הוגש מחוץ למגבלת 30 הימים, והמשיבה פעלה לדחייתה בשל כך. בא כוח המערערת טען כי יש להתעלם מהעיכוב, שכן הוא סביר, בשל הבלבול סביב מגפת הקורונה ומצב החירום שנוצר בעקבותיה, אשר הוביל לטעות כנה מצידם. עוד נטען, כי הערעור העיקרי, שהוגש במועד, בהיותו ביום 3.3.2020, משמעותו היא כי עניינו של המשיב בדחיית הערעור שכנגד אינו מהותי. השופטים הסכימו כי השיהוי היה סביר, וציינו את הנסיבות המקלות של משבר הקורונה ואת העמימות והשיבושים שנבעו מכך, כמו גם את העובדה שהטעות נעשתה בתום לב. זאת ועוד, מאחר שהערעור העיקרי היה תלוי ועומד, החליטו השופטים כי השיהוי של המערער שכנגד אינו פוגע באופן משמעותי במשיב. לפיכך, האריכו השופטים את המועד האחרון להגשת הערעור שכנגד למועד הגשתו בפועל, ובכך אפשרו לו להתקדם. ההחלטה התקבלה ללא צווים בדבר הוצאות, והיה על כל הצדדים לקבל העתק מפסק הדין.