בר"ע 49776-09-16

תקציר

פועל בניין הגיש תביעה נגד מעסיקו לשעבר, חברת בניין, לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בגין זכויות הנובעות מהעסקתו והפסקתה. בית הדין לא חייב במפורש את המעסיק להגיש כתב הגנה, אלא קבע דיון מקדמי. במועד השימוע הגישה החברה לראשונה כתב הגנה, בו טענה כי ציפתה ליישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט ולא קיבלה דרישה רשמית להצגתו. בית המשפט דחה את טענות החברה, וקבע כי החלטתה להגיש את כתב ההגנה במהלך הדיון בזבזה זמן שיפוטי וזמנו של הצד השני, והביאה לשיהוי מיותר. בעקבות זאת חויבה החברה לשלם לעובד הוצאות בסך 2,000 שקל ועוד 2,000 שקל לאוצר המדינה. החברה ערערה על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה, אך הערעור נדחה, שכן בית הדין לא מצא הצדקה למתן רשות ערעור, מה גם שההחלטה על ההוצאות לא השפיעה על ההליך המהותי. יתר על כן, התנהלות החברה נראתה כחסרת תום לב וכ"ניצול" פרצות פרוצדורליות, המעכבת את ההתדיינות שלא לצורך ומבזבזת משאבים שיפוטיים. בדחותו את הערעור ללא תגובת המשיב, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, והותיר את החברה אחראית להוצאות המפורטות.