רע"פ 9430/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על הארכת מועד לביצוע צו הריסה. צו ההריסה, שהוצא בשנת 2006, התמקד בבנייה בלתי מורשית ברובע המוסלמי בירושלים, וקבע פרק זמן של 30 יום לביצוע. בעקבות בקשת המבקש, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את הבקשה לבטל או לעכב את צו ההריסה. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה מאוחר יותר כאשר המבקש משך את ערעורו, תוך שהוא מצהיר במפורש על כוונתו להגיע להסדר עם המשיב. בהמשך לכך, ביקש המשיב לדחות את מועד הביצוע, אשר ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בשל קשיים בביצוע הצו, וקבע מועד חדש ליום 1.11.2008. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, חרף טענת המבקש כי השיהוי נגרם בשל החלטת המשיב ולא בשל אתגרים לוגיסטיים כנטען. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שגם היא נדחתה. בית המשפט העליון נימק את החלטתו בעיקרון של אי מתן רשות ערעור שגרתית פעם נוספת, והגביל מקרים כאלה לכאלה שיש להם חשיבות משפטית או ציבורית מעבר לאינטרסים אישיים. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאות הנמוכות יותר באשר לסיבת השיהוי, וייחסו אותם לקשיים אובייקטיביים ולחוסר זמינות של סיוע משטרתי ולא להחלטה של המשיב. בית המשפט העליון הדגיש את זכותן של החלטות הערכאות הנמוכות להאריך את מועד ביצועו של צו ההריסה וביטל את צו עיכוב הביצוע הקודם שלו. תקופת שלושים הימים לביצוע נקבעה להתחיל ב-9 בפברואר 2009.