הפ"ב 51428-01-15

תקציר

המבקש ביקש לבטל פסק בורר סופי בסכסוך עם המשיבים. המבקש טען כי הבורר לא פסק בהתאם לדין המהותי כפי שהוסכם במפורש על ידי הצדדים בהסכם הבוררות, וכי פסק הבורר היה בניגוד לראיות שהוצגו. עוד טען המבקש, כי הבורר לא הכריע בשניים מהעניינים שהוגשו לו וכי נפל עיוות דין בפסק הבורר, בשל פגמים חמורים לכאורה שגרמו לעיוות בגובה החיובים הכספיים שהוטלו על המבקש. בית המשפט קבע כי טענות המבקש משוללות כל יסוד ודינן להידחות. ראשית, החובה לפסוק על פי הדין המהותי אין פירושה כי כל טעות שנעשתה על ידי הבורר תהווה עילה לביטול פסק הבוררות, שאם לא כן עצם תכליתו של הסכם בוררות תיגמר. שנית, בית המשפט מצא כי פסק הבורר אכן התבסס על הדין המהותי והראיות שהוצגו, וכי הבורר סיפק הצדקות מספקות להחלטותיו. שלישית, הבורר הכריע למעשה בכל העניינים שהוגשו לו וטענת המבקש בנקודה זו לא הייתה מובנת. לבסוף, באשר לטענת עיוות הדין של המבקש, קבע בית המשפט כי מדובר בטענת ערעור שאין לה מקום בבקשה לביטול פסק בורר. בית המשפט הוסיף ומתח ביקורת על המבקש על כך שהתעלם מפסק דין קודם באותו סכסוך, אשר דחה את אותן טענות שהעלה המבקש והרחיב את היקף חובתו של בורר לפסוק על פי דין. לפיכך נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר, ופסק הבוררות אושר. המבקש חויב לשלם 100,000 ₪ עבור הוצאות משפט של המשיבים ושכר טרחת עורך דין.