עת"מ 1792/08

תקציר

התיק נסוב סביב חלקת אדמה בפתח תקווה, שהייתה במקור בבעלותה של הגברת שפרה לבנון, שהועברה לרשות המוניציפלית בשנות ה-70 לצורכי ציבור. העותר, יורש העיזבון הלבנוני, מבקש לבטל את ההעברה ולקבל בחזרה את הקרקע, בטענה כי המטרה הציבורית שלשמה נועדה הקרקע לא מומשה בפועל. לטענת העותר, ההעברה הייתה כפויה ובלתי חוקתית, ומאחר שחלפו כמה עשרות שנים ללא כל פעולה מצד העירייה, יש להשיב את הקרקע לבעליה המקוריים. עם זאת, העירייה המשיבה טוענת כי לבנון העבירה את הקרקע מרצונה וכי קיים צורך מתמשך בה לצרכי ציבור. בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות העותר בדבר כפייה והשתקה, שכן הראיות מצביעות על העברה מרצון בתיווך עורך הדין של לבנון. זאת ועוד, דרישת העתירה להשבת 100% מהחלקה המקורית אינה עולה בקנה אחד עם השטח שבמחלוקת בפועל. למרות שהעירייה טרם מימשה את הייעוד הציבורי של הקרקע, חלק ניכר ממנה שימש לייעודה, ובית המשפט מכיר בתוקפו של הצורך הציבורי בחלק הנותר. אשר על כן, העתירה לביטול ההעברה והחזרת המקרקעין לעותרת נדחית. הקביעה נשענת על הטענה כי ההעברה הייתה "מכירה ללא תמורה", והדינים הנוגעים להשבת קרקע מופקעת אינם חלים במקרה זה.