תלה"מ 32773-02-17

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות רכוש שהגישו בני זוג לשעבר זה כנגד זה בבית המשפט לענייני משפחה. הראשונה הוגשה על ידי התובעת, אשר ביקשה את פירוק השותפות בנכס הנובע מנישואיהם, והשנייה הוגשה על ידי הנתבעת, אשר ביקשה פסק דין הצהרתי, שמירת זכויות ופירוק השותפות עם פיצוי השוואתי. תחילה משרטט השופט את הרקע לתיק, לרבות העובדה שהצדדים – שניהם יהודים שנולדו וגדלו במרוקו – נישאו בצרפת בשנת 1999, עלו לישראל בשנת 2003 ונפרדו בשנת 2016. הם חתמו על הסכם ממון בצרפת לפני נישואיהם, ובו הסכימו להפרדת רכוש. לאחר מכן מסכם השופט את טענותיהם הן של התובע (הגבר) והן של הנתבע (האישה), תוך התמקדות בפרשנויות הסותרות שלהם להסכם הממון ולנכס שכל אחד מהם סבור שהוא שלהם בצדק. הדיון והניתוח של השופט מתמקדים בכמה נקודות מרכזיות. ראשית, הם מבהירים את הדין החל – בתחילה פסק בית המשפט לטובת החלת הדין הישראלי, אך בהמשך, לבקשת התובע, הוחלט כי הדין הצרפתי יחול על משטר הקניין. שנית, השופטת בוחנת את תוקפו של הסכם הממון ומוצאת אותו כמחייב, תוך שהיא דוחה את טענות הנתבע לביטולו. שלישית, השופטת שוקלת את תרומת הצדדים לרכישת הרכוש, מכירה בטענת התובע כי הון משפחתו סייע לצבירת נכסים, ומכירה בחלקו של הנתבע בפרנסת משק הבית ובגידול הילדים. השופט ממשיך לדון בנכסים הספציפיים, לרבות נכסי נדל"ן וכלי רכב, ומסווג אותם לקטגוריות כגון נכסים הרשומים על שם שני השמות, נכסים הרשומים על שם התובע בלבד ונכסים הרשומים על שם הנתבע בלבד. לאחר בחינת הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, השופט פוסק לגבי זכויותיו של כל אחד מבני הזוג בנכסים אלה. יש לציין כי השופטת קובעת כי מספר נכסים הרשומים על שם הנתבע בלבד אכן מומנו במשותף ויש לראות בהם נכסים משותפים. בנוסף, השופטת מתייחסת למטלטלין כמו כלי רכב וחשבונות בנק, וקובעת כי כל אחד מבני הזוג שומר לעצמו את הבעלות הבלעדית במטלטלין הרשומים על שמו. השופטת מתייחסת גם לתביעות כספיות שונות שהועלו במהלך ההליך, לרבות השבת סכומים מסוימים שנגבו מהתובע וחובות הקשורים לרכוש המשותף. טענות התובע בעניין זה מתקבלות ברובן. כמו כן, השופטת דנה בתביעת הנתבע לפיצוי השוואתי, ומדגישה כי על פי הדין הצרפתי, בית המשפט יכול להטיל פיצוי זה כדי לצמצם את הפער הכלכלי בין בני הזוג כתוצאה מהגירושין. לאחר ששקל גורמים כמו משך הנישואין, גילם ומצבם הבריאותי של הצדדים, כושר השתכרותם והרכוש שכל אחד מהם ישמור, פוסק השופט לטובת תביעת הנתבע ומורה לתובע לשלם לנתבע 9,500 ₪ לחודש למשך עשר שנים. לבסוף, השופט קובע כי שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות, ופסק הדין יפורסם ללא פרטים מזהים. פסק דין זה חותם את שני ההליכים.