בג"צ 1559/03

תקציר

הערעור מתייחס לחוק שאמור לחול על אסיר ששוחרר ברישיון לפני כניסתו לתוקף של חוק שחרור מותנה ממאסר. החוק הישן העניק לוועדת השחרורים של בתי הסוהר את הסמכות לשלול רישיון או לתת לו לעמוד אם האסיר עבר עבירה אחרת במהלך תקופת הרישיון. החוק החדש, שנכנס לתוקף בשנת 2002, מחייב את ועדת השחרורים של בתי הסוהר לבטל את השחרור ולהטיל את יתרת העונש אם אסיר יעבור עבירה נוספת במהלך תקופת המבחן. בנוסף, החוק החדש מסמיך את הוועדה, בנסיבות מיוחדות, להורות על עונש מופחת או להותיר את השחרור על כנו. השאלה המתעוררת בערעור זה היא האם חוק זה חל רטרואקטיבית על אסירים שניתן להם רישיון טרם חקיקתו. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט לוי ואליה הצטרפה השופטת נאור, קובעת כי החוק החדש חל על כל האסירים שהיו להם רישיונות פעילים נכון למועד כניסתו לתוקף. השופטים מנמקים כי לשונו הברורה של החוק החדש מצביעה על כוונה להחיל אותו באופן אקטיבי. הם מדגישים כי החוקים הישנים והחדשים דומים באופן מהותי, אינם מוסיפים או גורעים השלכות עונשיות כלשהן על האסיר מעבר לאלה שנקבעו בעונשו המקורי. לפיכך, החלת החוק החדש אינה פוגעת בזכויות כלשהן של האסירים. יתר על כן, פרשנות החוק מבטיחה באופן פרוספקטיבי כי כל האסירים זוכים ליחס שווה, ולא מכפיף אותם למשטרים משפטיים שונים בהתבסס על עיתוי הטיפול בעניינם. השופט אור מסכים עם דעת הרוב, ומדגיש את לשונו הפשוטה של החוק, הכולל במפורש אסירים בעלי רישיון פעיל בהוראותיו. השופט הנדל חולק על כך, וטוען כי החוק הישן מיטיב יותר עם האסירים ולכן יש להחיל אותו במקרים אלה.