פש"ר 19615-01-13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לפשיטת רגל שהגיש החייב. ההחלטה מתבססת על מספר גורמים. ראשית, החייב לא הוכיח תום לב במהלך ההליך. הם לא עמדו במספר תחומי אחריות, לרבות הגשת דוחות במועד, המצאת מסמכים רלוונטיים ושיתוף פעולה עם הנאמן. יתר על כן, החייב לא מיצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו. הנכס העיקרי שלהם הוא היכולת שלהם לעבוד, אך הם לא עשו מאמצים מספיקים כדי לנצל אותו לטובת הנושים שלהם. בית המשפט גם פקפק בטענת החייב כי מצבו הרפואי פוגע ביכולתו לעבוד, וציין כי החייב עוסק בפעולות שונות המעידות על יכולת ונכונות להקדיש אנרגיה וזמן למטרות החשובות לו. גם הצעתו של החייב לפרוע לנושים בשיעור של כ-1% מסך חובם היוותה גורם מפתח. אחוז נמוך זה, לצד התנהלות החייב לאורך כל ההליך, מצביע על כך שההצעה לא נעשתה בתום לב. מכיוון שהחייב הציע בעבר תשלום חודשי גבוה יותר, נראה כי הצעתו הנוכחית אינה כנה. בעוד בית המשפט מכיר בתכליתם של הליכי פשיטת רגל להציע לחייבים התחלה חדשה, עליו לשקול גם את העיקרון לפיו יש לפרוע חובות. במקרה זה, פעולותיו והצעותיו של החייב אינן מתיישבות עם עיקרון זה. עם זאת, בהתחשב בגיל החייב ובמצבו הבריאותי, בית המשפט מציע הפטר על תנאי. הדבר תלוי בכך שהחייב יתרום 45,500 ₪ לקופת הכינוס תוך 30 יום ויסכים להעביר לקרן תקבולים מעל סכום מסוים למשך שלוש שנים. אם לא יתקיימו התנאים, יבוטל ההליך. לבסוף, בית המשפט החליט שלא לחייב את החייב בהוצאות.