בש"פ 2345/22

תקציר

במסגרת ההליך המשפטי הנדון ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה את ערעורו על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע. כתב האישום המקורי ייחס למבקש יחד עם אדם נוסף גניבה וסחיטה מקשיש נכה בכיסא גלגלים. במהלך דיון בבית משפט השלום ביום 28.12.2021, הודה תחילה עורך דינו של המבקש בקיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר, אך ביקש חלופת מעצר. שירות המבחן דחה פעמיים חלופות, ובכך חיזק עוד יותר את מעמדו של המבקש במעצר. בהמשך, ניסה בא כוחו החדש של המבקש לבחון את התשתית הראייתית עליה הוסכם קודם לכן. ביום 28.3.2022 דחה בית משפט השלום בקשה זו, בנימוק של ניצול לרעה של ההליך המשפטי לאור עיתוי הגשת הבקשה. עם זאת, בית המשפט בחן מחדש את חומר הראיות, וסבר כי די בהן כדי להאריך את מעצרו של המבקש עד למשפטו. בהמשך לכך, ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, טען לסתירות בעדויות והכחיש מעורבות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ביום 3.4.2022 ואישר שוב כי התיק אינו מצדיק חריגה מהכלל האוסר על חזרה מהסכמה לראיות לכאורה. הערעור התבסס רק על חולשות לכאורה ולא על חוסר ראיות. עוד נטען בבקשה האם בא כוחו החדש של הנאשם יכול לחזור בו מהסכמה מראש לראיות לכאורה, בטענה לטעות פרוצדורלית של בית משפט השלום בבחינת הראיות ללא טיעוני הצדדים. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן לא זוהתה חשיבות משפטית או ציבורית מעבר לאינטרסים פרטיים. המבקש לא הציג נסיבות חריגות המצדיקות פתיחה מחדש של שיקולי ראיות, וכל סתירה בהודעות נמצאה מתאימה למשפט העיקרי, ולא לעיון בשלב הליכי המעצר. בכך סיים בית המשפט את הבקשה בדחייה ביום 10.4.2022.