רע"א 1345/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בסכסוך משפטי מורכב בו מעורבים מספר צדדים הקשורים ברשת הסכמים והליכים משפטיים. הסכסוך העיקרי נסוב סביב ייצוג משפטי והסדרי שכר טרחה בתביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים של הסהר האדום. בתחילה ייצג המשיב, עו"ד במקצועו, את משפחת נור ג'ית בתיק זה, אך בהמשך העביר את הייצוג לעורך דין אחר, עו"ד זאב וייל. לאחר שהושג הסכם פשרה ובית החולים הסכים לפצות את משפחת נור ג'ית, נפתח חשבון נאמנות על שמו של עו"ד וייל לניהול התשלומים. עורך הדין המשיב, שייצג תחילה את משפחת נור ג'ית, ביקש תשלום עבור שירותיו וביקש צווי עיקול זמניים על הכספים שבידי גורמים שונים, לרבות עו"ד וייל, אם כי לא במפורש. בקשה זו נענתה. בעקבות הודאתו של עו"ד וייל בדיון כי ברשותו כספים השייכים למשפחת נור ג'ית, התקבלה החלטה מוסכמת הנותנת תוקף לצו העיקול. עם זאת, שנים לאחר מכן, לאחר כמה תפניות משפטיות, זוכה המשיב בתיק נפרד אך קשור, מה שהוביל אותו לבקש את ביצוע עזבונו של עו"ד וייל (העותר) ז"ל כדי להסדיר את חובותיה של משפחת נור ג'ית. העיזבון טען כי הודאתו של עו"ד וייל בדבר החזקת הכספים הייתה שגויה וכי חשבון הנאמנות היה על שמו של עו"ד וייל בלבד. רשם ההוצאה לפועל קיבל ברובו את בקשת המשיב, מה שהוביל את שני הצדדים לערער על ההחלטה. בית משפט השלום דחה את הערעורים ואישר את החלטת הרשם, ובהמשך דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את בקשת העיזבון למתן רשות ערעור על החלטה זו. עיקרי פסק הדין, שנכתב על ידי השופט א' רומנוב, הם כדלקמן: - בקשת רשות הערעור ב"גלגול רביעי" זה של התיק נדחית מאחר שאינה עומדת באמות המידה המחמירות לערעורים מסוג זה, השמורים לנסיבות חריגות. קביעות עובדתיות, כגון המסקנה כי העיזבון לא הצליח להוכיח כי הצהרתו של עו"ד וייל הייתה שגויה, אינן מאותגרות בדרך כלל בשלב זה. - פסק הדין בעניין גורדוניה, שצוטט על ידי העיזבון, אינו ישים כאן. בעניין גורדוניה נמצא כי צו עיקול אינו חל על צד שלישי שהיה מודע לו אך לא צוין בשמו המפורש. עם זאת, במקרה זה, על עו"ד וייל הוטל במשתמע צו העיקול בשל יחסיו עם עו"ד פרימור, ששמו הוזכר במפורש, ובשל הודאתו והסכמתו שלו. - בית המשפט המחוזי מסכים עם ממצאי הערכאות הנמוכות יותר, לפיהן העיזבון לא הביא ראיות משכנעות לכך שדבריו של עו"ד וייל היו שגויים. - גם אם הוכחה טעות כזו, המשיב לא בהכרח היה צריך לשאת בתוצאות. פסק הדין, מיום 9.5.2023, מחזק את החלטות הערכאות הנמוכות יותר ומדגיש את מרחב ההתערבות המצומצם בקביעות עובדתיות, במיוחד בערעורים מרובים.