ת"א 2608-04-20

תקציר

התובעים תבעו את קופת החולים ואת בית החולים על כך שלא יידעו אותם על האפשרות לבצע בדיקת מי שפיר, שעלולה הייתה לאבחן את תסמונת דאון של העובר, ולהוביל ללידת בתם עם התסמונת. בית המשפט מצא כי קופת החולים הפרה באופן חלקי את חובתה ליידע את התובעת, שכן התובעת לא עודכנה באופן מלא על בדיקת מי השפיר בביקורה הראשון, ולא עודכנה כלל בביקורים הבאים. עם זאת, בית החולים לא התרשל בעניין זה. עם זאת, לא הוכח הקשר הסיבתי בין רשלנות הקופה לבין לידת הילד עם תסמונת דאון. התנהלותה של התובעת במהלך ההיריון, לרבות אי ביצוע בדיקות מומלצות ומילוי הוראות המיילדת במקום הוראות הצוות הרפואי, הצביעה על כך שלא הייתה מבצעת בדיקת מי שפיר גם ללא מידע מתאים. יתר על כן, עדותה של התובעת על כך שפעלה על "טייס אוטומטי" ועשתה כל מה שהרופאים אמרו לה לא נתמכה במסמכים. אדישותה לבדיקות המומלצות ובחירתה שלא לבצע חלק מהן הראו שהיא מוכנה לקחת סיכונים ולקבל החלטות עצמאיות במהלך ההיריון. לפיכך, לא נקבע כי לו קיבלה מידע מתאים, הייתה נוהגת אחרת. למרות זאת, בית המשפט פסק לתובעים פיצוי בסך 250,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה שלהם על ידי קופת החולים. סכום זה הביא בחשבון את התנהלותה של התובעת ואת עדותה על אי קריאת מסמכים רפואיים. בית החולים לא היה אחראי לכל פיצוי. כל נתבע ישלם לתובעים 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.