רע"פ 7176/22

תקציר

בפסק דין זה שב בית המשפט לדון בבקשה למתן רשות ערעור, המוגשת זו הפעם השלישית על ידי המערער, הטוען כי אי מתן אפשרות לערעור זה פוגע בזכותו להליך הוגן, צדק והזדמנות שיקום. המערער טוען כי שינויים בחוקים וחוקתיות ההליך הפלילי היו צריכים להשפיע על הדיון בערעורים מסוג זה, במיוחד נוכח שלילת לכאורה של סיכוי לשיקום. עם זאת, לאחר עיון בכל החומרים, לרבות החלטות קודמות וחוות דעת רלוונטיות, מגיע בית המשפט למסקנה כי אין הצדקה למתן רשות ערעור. על פי עקרונות משפטיים מבוססים, חופשה כזו שמורה למקרים של שאלות משפטיות עקרוניות או עיוותי דין ברורים, שאף אחד מהם אינו מוכיח את המקרה הנוכחי. יתר על כן, העונש שהוטל אינו חורג מהנורמות המקובלות במידה המצדיקה בחינה מחודשת. בעוד שבית המשפט מכיר בחשיבות של ענישה פרטנית, במיוחד בעבירות כמו נהיגה בזמן פסילה, הוא מדגיש את הצורך הרחב יותר להרתיע התנהגות כזו באמצעות אמצעי ענישה מתאימים. נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות היסטוריה של עבירות תנועה, תומכות אף הן בהחלטה. כתוצאה מכך, הבקשה ובקשה נלווית לעיכוב ביצוע נדחות, תוך שמירה על עקביות עם פסקי דין קודמים במקרים דומים, והדגשת תפקידם הקריטי של שופטים באיזון בין נסיבות אינדיבידואליות לבין חששות לשלום הציבור.