עת"מ 45127-07-20

תקציר

רמ"י ומשיבים נוספים טענו כי יש לדחות את טענות העותרים בשל צירוף שלא כדין וחוסר בהירות באשר לנסיבות המדויקות שהובילו לאיחור בהגשתם. הם הדגישו כי איחור בהגשת הצעות אינו מתקבל, במיוחד במקרה זה בו לא הביאו העותרים ראיות משכנעות לקשר סיבתי ישיר בין משבר הקורונה לבין העיכוב. עוד הדגיש מנהל מקרקעי ישראל כי מספר מציעים, בהם חיילים משוחררים, הצליחו להגיש את הצעותיהם במועד, וכי העותרים לא פעלו במלוא המרץ להשגת האישורים הנדרשים. זאת ועוד, הדגישו המשיבים את חשיבות השמירה על שוויון בין המציעים, שלא היה מתקיים אילו בית המשפט היה מקבל את ההגשות המאוחרות. העותרים, לעומת זאת, טענו כי השיהוי נגרם בשל נסיבות חריגות הקשורות למשבר הקורונה. עם זאת, השופטת הסכימה עם טענות המשיבים וציינה כי העותרים לא סיפקו פרטים או ראיות מספיקים לתמיכה בטענותיהם. כתוצאה מכך קבע השופט כי החלטת ועדת המכרזים לדחות את ההצעות המאוחרות הייתה מוצדקת, תוך הקפדה על עקרון השוויון במכרזים ועל הוראות תקנה 20(ב) לתקנות המכרזים. משכך, העתירה נדחתה והוראת השעה הוסרה.