עצ"מ 38758-03-24

תקציר

ליבת תיק משפטי זה סובבת סביב מחלוקת הנוגעת לאחריות לניקיון סביבתי ולהסכם חתום בין בעל הקרקע, חברה קדישא, לבין המערערת. צו בית המשפט המקורי הורה על ניקוי הפסולת באדמת חברה קדישא, אך הצדדים הגיעו להסכמה על השהיית הצו, בהנחה שהפסולת תנוקה על ידי המזהמים בפועל. עם זאת, מהתנהלות המערערת ומנוסח ההסכם משתמע אחרת. בית משפט קמא פסק לטובת חברה קדישא וביטל את צו הניקוי נגדם, שכן הוא הושג תוך מצג שווא וחסר הגינות שלטונית. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי הערכאה הנמוכה התעלמה מנקודות מרכזיות. אולם בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית משפט קמא, וקבע כי מקורו של ההסכם בהטעיה, כי המערערת פעלה בחוסר הגינות, וכי לא ניתן להטיל את צו הניקיון על מנהלה של חברה קדישא. הנסיבות ולשונו הברורה של ההסכם תמכו במסקנה כי על המזהמים לנקות את הפסולת. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי לא ניתן להוציא צו ניקיון ישירות נגד נושא משרה בתאגיד. ההחלטה הדגישה את חשיבות ההגינות השלטונית, ודחתה את טענת "הכיס העמוק" של המערערת, מה גם ששני הצדדים היו במימון ציבורי. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את פסק דינו של בית משפט קמא לביטול צו הניקוי נגד חברה קדישא.