ת"א 2286-08-09

תקציר

מדובר בתביעת רשלנות רפואית בגין "הולדה שלא כדין" שהגישו ההורים (גב' ומר א') וילדם (מ.א.) יליד 03/08/99 הסובל מתסמונת דאון כנגד שירותי בריאות כללית. ההורים הם בני דודים מדרגה ראשונה וטענו כי שירותי הבריאות התרשלו במהלך הריונה של הגב' א' בכך שלא הפנו אותה לייעוץ גנטי, בדיקות מעקב הריון נוספות (בדיקת מי שפיר) ובמקום זאת ביצעו רק בדיקות אולטרסאונד שגרתיות. עוד טענו כי שירותי הבריאות לא יידעו אותם על סיכוני ההיריון ולכן הפרו את חובת הגילוי ואת אמות המידה הרפואיות המקובלות. ההורים טענו כי לו היו מודיעים להם, היו מפסיקים את ההיריון. שירותי הבריאות טענו כי אין קשר סיבתי בין קשר הדם של ההורים למצבו של מ.א. וכי הקשר בין בני הדודים הראשונים אינו מצביע על ייעוץ גנטי או בירור נוסף. באשר לחובת הגילוי, טענו שירותי הבריאות כי נמסר לגב' א' כל המידע הרלוונטי אודות מצבה והבדיקות שעבדה. בית המשפט קבע כי ההורים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם לרשלנות והפרת חובת גילוי. בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי הקשר בין בני הדודים הראשונים לא הגביר את הסיכון לתסמונת דאון ולכן לא היווה אינדיקציה לייעוץ גנטי או להמשך בירור. עוד קבע בית המשפט כי גילה של הגב' א' (34+4) בתחילת הריונה לא הצריך בדיקת מי שפיר או ייעוץ גנטי מאחר וגיל החתך היה 35. גם תוצאות הבדיקה המשולשת נמצאו תקינות ולא הצביעו על סיכון מוגבר לתסמונת דאון. באשר לחובת הגילוי, מצא בית המשפט כי ניתנו לגב' א' הסברים מקיפים על מהות הבדיקות ומגבלותיהן, לרבות האפשרות לבצע בדיקת אולטרסאונד מורחבת באופן פרטי. בית המשפט התייחס גם להריון הבא של ההורים בשנת 2001, במהלכו הומלץ במפורש לגב' א' לעבור בדיקת מי שפיר בשל גילה והיסטוריה של מצבה של מ.א., אך סירב למרות שהוסבר לה על חשיבות הבדיקה וסיכוניה. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת ההורים שלא לבצע בדיקת מי שפיר בהריון העוקב ניתקה את הקשר הסיבתי בין המעשים הרשלניים הנטענים במהלך הריונה של הגב' א' לבין לידתה של מ.א. עם תסמונת דאון. לפיכך, התביעה בגין הולדה שלא כדין נדחתה. בהתחשב בנסיבות הקשות, בית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים.