ע"א 358/80

תקציר

בית המשפט העליון השופט מ' בן-פורת הכריע בערעור על ביצוע שטר חוב הקשור להסכם שכירות בין המערערת למשיב, שעניינו מיכלי פירות. ההסכם הראשוני מיום 21.9.1978 קבע כי המכולות יוחזרו עד ליום 15.6.1979 באמצעות המחאה כפיקדון. משלא החזיר המערער את המכולות במועדן, הגיש המשיב תביעה לביצוע, שהתקבלה תחילה בבית המשפט המחוזי. המערערת טענה כי השיק היה פיקדון למשמרת בלבד, ולא שטר ביטחון המאפשר פעולה עצמאית. עם זאת, בית המשפט קבע כי כוונת הצדדים הייתה שהשטר יהווה נייר ערך שיבטיח את החזרת המכולות עד למועד המוסכם. בית המשפט הדגיש כי הלשון בה נעשה שימוש בתזכיר אינה חשובה כמו כוונת הצדדים, והיא להשתמש בשיק כשטר ביטחון. בית המשפט העליון קבע, כי שטר ביטחון מאופיין במסירה מותנית, וביצועו מותנה בקיום התנאי. עוד הובהר בפסק הדין כי למשיב, כבעל השטר, חזקה לכאורה כי התקיימו תנאים למסירה, והטיל את הנטל להפריך זאת על המערערת. על אף שהמערערת ערערה על כך וטענה כי המכולות הוחזרו, מעדויות עולה כי 80 מכולות לא הוחזרו במועדן, דבר המצדיק את טענת המשיב. בית המשפט התייחס לפער העיתוי וציין כי מועד הפירעון של השיק לפני מועד הפירעון לא פסל את ריבית הביטחון. היא הורתה על תיקון מינורי בחישוב הפרשי ההצמדה, ואישרה כי כל חישוב צריך להתחיל מהמועד האחרון להחזרת המכולות. משכך, נדחה הערעור, ונפסקו למשיב הוצאות, הממחישות את העדיפות שניתנה לכוונה המונחת ביסוד חילופי החוזים ואת הנטל הראייתי בסכסוכי שטרי ביטחון.