עב"ל 1096/04

תקציר

עניינו של המשיב שנפגע בעבודה ביום 2.5.94, ולאחר מכן הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לפיצויי פגיעה, שהוכרה כ"תאונת עבודה". בתחילה קיבל פיצויי פגיעה בשנת 1995. שבע שנים לאחר התאונה, ב-27 באפריל 2001, הוא הגיש תביעה לקביעת דרגת הנכות שלו וביקש ממנו קצבת נכות. ועדה רפואית קבעה לו בשנת 2002 שיעור נכות לצמיתות של 24%. הוא קיבל תשלום חד פעמי עבור התקופה שבין 1 באפריל 1997 ל-30 ביוני 2003, בהתבסס על עמדת המוסד לפיה יש להגביל את התשלום ל-48 חודשים לפני מועד הגשת התביעה. המשיב ביקש תשלום מיום 14.6.94, מועד סיום דמי הפגיעה, ועד לאישור תביעתו ביום 1.4.97. בית הדין האזורי בנצרת צידד בו בתחילה, וקבע זכאות ממועד קביעת הנכות. המוסד ערער וטען כי "עילת התביעה" החלה עם הפסקת דמי הפגיעה בשנת 1994, ומכאן ההגבלה ל-48 חודשים לפני אפריל 2001, לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. הערעור התקבל תוך הדגשה כי מועד הגשת התביעה, ולא מועד קביעת הנכות, קובע את הזכאות לתשלום גמלה. פסק הדין סותר את פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר, שיש בה כדי לשלול את כוונת המחוקק להגיש תביעה במועד. לפיכך, המשיב היה זכאי לתשלומים רק מיום 1.4.97 ואילך, בהתאם לדרישות החוק. לא נפסקו הוצאות בגין הערעור.