עת"מ 3601-11-22

תקציר

השופט דחה את העתירה שבפניהם וקבע כי לא יהיה זה צודק לקבלה. בהגיעו לפסק דין זה הבחין השופט בין הוראות חוק מחייבות לבין הוראות הנחיות. הם קבעו כי ההוראה הנדונה, שהעותרים לא עמדו בה, אינה מחייבת. לפיכך, אי היענות לה אינה מצדיקה את בקשת העותרים. גם אם ההוראה הייתה מחייבת, קבעה השופטת כי יש לפרש אותה ככזו שתוקפה הוארך מעבר למגבלת הזמן, מה גם שלא חרגה מהתקופה המרבית הקבועה בתקנה. פסק הדין הזכיר גם את דוקטרינת הבטלות היחסית, והדגיש כי גם אם הייתה חריגה מהוראה מחייבת, אין היא מובילה בהכרח לביטול המעשה המינהלי. בטלות יחסית מאפשרת גמישות, יעילות וצדק יחסי לכל הצדדים המושפעים. יתר על כן, השופט הכיר בסמכותו הטבועה של בית המשפט להאריך מועדים כדי למנוע עוול, שניתן ליישם במקרה זה. עם זאת, השופט הבהיר כי אין להקל ראש בסמכות זו ויש להפעילה במסגרת החוק. למשיבים 1 עד 3 הומלץ להקפיד על ההנחיות ולהתייחס אליהן בכובד ראש, ועל הציבור לשים לב גם ללוחות הזמנים שנקבעו. עוד ציינה השופטת כי התזכורות ששלחה העירייה לא היו במועד והיו צריכות להישלח מוקדם יותר. לבסוף נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם את שכר טרחת עורכי הדין הן של המשיבים והן של בית המשפט.