תה"ג 55241-12-20

תקציר

בית המשפט קיבל את העתירה להסגרתו של אזרח ישראלי, השוהה כיום בישראל, לצרפת, בהתבסס על מספר שיקולים. ראשית, התקיימו תנאי ההסגרה, לרבות הדדיות בין ישראל לצרפת. עקרון ההדדיות, אף שההגנה ערערה עליו, נשמר, שכן בית המשפט לא מצא ראיות לכך שצרפת אינה מעמידה לדין את אזרחיה בגין מעשים שבוצעו בחו"ל. שנית, בית המשפט לא מצא כל הפרה של תקנת הציבור בהסגרתו של המשיב לצרפת, למרות טענותיו בדבר סכנה צפויה בכלא צרפתי בשל זהותו היהודית, שכן הוא לא הביא ראיות קונקרטיות לסיכונים אלה. בנוסף, בית המשפט לא קיבל את הטענה כי הסגרה תפגע ביחסיו עם בתו, וראה בכך מצוקה שכיחה שחוות משפחות בתיקי הסגרה. שלישית, בית המשפט קבע כי מתקיים הרף הראייתי להסגרה, הדורש "ראיות מספיקות להעמדתו לדין" של המשיב בישראל. שילוב המסמכים, הכספים שנתפסו, האזנות הסתר והצהרות העדים ביסס חשד כבד לביצוע העבירות, הקושר את המשיב אליהן. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה כי ההסגרה נעשתה לצורכי חקירה, וקיבל את מטרתה המוצהרת של צרפת להעמיד לדין את המשיב. ההחלטה הכריזה על המשיב כבר הסגרה, עם זכות לרצות את עונשו בישראל אם יורשע, והורתה על מעצרו עד להסגרה בפועל, עם אפשרות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 30 יום.