ת"א 26808-01-22

תקציר

המבקשים ביקשו לפסול את השופט היושב בדין בעניינם בשל חוסר משוא פנים. לטענתם, דברי בית המשפט במהלך הדיונים מצביעים על חוות דעת סופית בנושא, וכי בית המשפט התייחס אליהם בעוינות. המשיב טען כי מדובר בבקשה בחוסר תום לב, וכי אי שביעות רצון מהחלטת בית המשפט אינה עילה מוצדקת לפסילה. המסגרת המשפטית למקרה הייתה בעיקרה סעיף 77 לחוק בתי המשפט, הקובע כי שופט חייב לפסול את עצמו אם קיימות נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים. השופט קבע כי אין די בטענות המבקש כדי להצדיק את ביטולן. לטענתם, המבקש לא עמד בדרישת העלאת טענת הפסילה בהזדמנות הראשונה, כנדרש בחוק, וכי אין די בהודעה על כוונה להגיש תביעה כזו. השופטת דחתה גם את טענות המבקשות כי בית המשפט לא התחשב במצבן האישי – הריונה של המבקשת – וציינה כי לא נמסר להן על כך. עוד דחתה השופטת את הטענות לפיהן פרוטוקול הדיון אינו מדויק, וכי בית המשפט חצה קווים בטיפולו בתיק. בסופו של דבר, השופט מצא כי המבקש לא הביא ראיות אובייקטיביות למשוא פנים, וכי חששותיו היו סובייקטיביים בלבד. לפיכך, בקשת הפסילה נדחתה. כמו כן הורה השופט למבקש לשאת בהוצאות המשיב, שנקבעו על סך 2,000 ש"ח, והורה לצדדים להסכים על מועדים חדשים להגשה ולפגישת קדם משפט. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ומזכירות בית המשפט הונחה לעדכן את יומנו של השופט בהתאם.