ע"א 7130/10

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה שלא לפסול עצמו מלדון בתיק של זוג נשוי עם ילדים קטינים שנישואיהם התפרקו. הבעל עזב את בית הנישואין בשנת 2008, והתיקים בין בני הזוג, כולל תביעות רכוש ואלה הנוגעים לילדיהם, הועברו לפאנל הנוכחי באוגוסט 2010. אירעה תקרית בה הותקף עורך דינה של האישה והוא ביקש להשתחרר מייצוגה, בנימוק של סיכון אישי בשל התקיפה, שבוצעה לכאורה על ידי הבעל ובת זוגו. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשת עורך הדין מבלי לשמוע את תגובת הבעל, והאחרון הלין על כך. במהלך דיון בתיק אחר, ציין השופט כי הוא קיבל החלטה בתיק המשמורת של בני הזוג ואמר דברים שהיועצת המשפטית של הבעל מצאה מדאיגה, מה שהוביל את הבעל לבקש את פסילת בית המשפט. השופטת דחתה את הבקשה וקבעה כי זכות התגובה של הבעל אינה רלוונטית במקרה זה וכי ההחלטות שהתקבלו אינן מצביעות על דעה קדומה כלשהי כלפי הבעל. השופט הדגיש את חוסר משוא הפנים שלו וערעורו של הבעל על החלטה זו נדחה. פסק הדין בערעור אישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, וקבע כי דברי השופט אינם מצדיקים פסילה וכי חששותיו של הבעל מפני משוא פנים של בית המשפט היו סובייקטיביים ואינם פוגעים במשפט הוגן. בפסק הדין הודגש כי יש לפסול שופטים רק במקרים קיצוניים וכי במקרה זה הנסיבות אינן מצדיקות את תחושת ההטיה של הבעל.