בש"פ 3343/13

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בבקשה להאריך את מעצרם של שלושה נאשמים מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, המאפשר הארכת מעצר עד תשעים יום, או במקרים מסוימים עד מאה וחמישים יום. ההחלטה שקלה את האיזון בין זכותם של הנאשמים לחירות לעומת שיקולי שלום הציבור לבין טוהר ההליך השיפוטי. הנאשמים היו מעורבים במבצע סמים מתוחכם, שמשמעותו חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי חוק המעצרים. המשיב מס' 3 התחמק מן הדין והניח לעצמו זהות בדויה, ואילו המשיבים 1 ו-2 נתפסו כשהם מנסים להימלט מהארץ, תוך שהם מאותתים על סכנה לשיבוש הליכי משפט. הרישום הפלילי שלהם, הכולל הרשעות מרובות בעבירות סמים, אלימות ורכוש עם מאסרים קודמים, חיזק עוד יותר את תפיסת האיום הנשקף מהם. התקדמות ההליכים המשפטיים הוגדרה כבלתי מספקת; המשיבים 1 ו-2 הוחזקו במעצר במשך כ-15 חודשים, והמשיבים 3 במשך כתשעה חודשים, תוך התקדמות מזערית בדיונים. בית המשפט זיהה את הנאשמים עצמם כתורמים מרכזיים לעיכובים, באמצעות בקשות דחייה שונות. כתוצאה מכך, בשלב זה לא הייתה עילה מספקת לשחררם כחלופה למעצר. עם זאת, בית המשפט דחק בבית המשפט קמא לזרז את ההליכים, תוך הכרה בקצב האיטי. בסופו של דבר, הוארך מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד תשעים יום מיום 4.6.2013, ושל המשיב 3 מיום 23.5.2013 ועד למתן פסק הדין או עד לתקופה הנקובה.