ע"פ 6279/03

תקציר

החלטת בית המשפט דחתה בסופו של דבר את ערעורו של המערער על חומרת עונשו, תוך קבלת ערעור המדינה על החמרת העונש. גזר הדין המקורי של בית המשפט המחוזי נקבע כבלתי מספק ביחס לחומרת מעשיו של המערער, ובפרט לעבירות המין שביצע בשני קטינים, תוך ניצול תמימותם ואמונם. המערער טען להקלה בעונשו, תוך שהוא מציין היעדר עבירות מין קודמות, החלמה מהתמכרות לסמים, היעדר כוח או איומים, ונסיבות אישיות כגון נישואין לאחרונה. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הצורך בהחמרת הענישה בשל ההשפעה החמורה והמתמשכת על הקורבנות ובגינוי חברתי של פשעים כאלה. העבירות המבוצעות נגד קטינים בהקשר המשפחתי דרשו במיוחד ענישה והרתעה רבה יותר. בית המשפט, בהתייחסו לתקדימים משפטיים קודמים, הדגיש כי עבירות מין בתוך משפחות גורמות נזק עמוק, לעתים קרובות בלתי הפיך, המצריך החמרת הענישה. כתוצאה מכך, שינה בית המשפט את עונשו של המערער לשתים עשרה שנות מאסר, לעומת עשר, כאשר מבנה הענישה הקיים נותר על כנו. התאמה זו עלתה בקנה אחד עם עמדת בית המשפט בדבר ענישה הולמת והרתעה של עבירות מין חמורות, תוך הבטחת בידודם של עבריינים אלה מהחברה למשך זמן הולם. פסק הדין התקבל פה אחד על ידי המשנה לנשיא ט' אור, השופט א' פרוקצ'יה והשופט ס' ג'ובראן.