ת"א 1975/09

תקציר

התובעת, שבבעלותה קרקע המשמשת למרעה, תובעת את מחלקת עבודות ציבוריות לפיצויים בגין הפקעת אדמתה ששימשה להרחבת כביש, ובגין נזקים שנגרמו במהלך הבנייה. הדיון נסוב סביב מעמדן של זכויות התובעת במקרקעין והיקף הנזק שנגרם לנתבעת במהלך עבודות הרחבת הכביש. בית המשפט מוצא כי התובעת מחזיקה ברישיון שימוש חוזר בקרקע ולכן אינה זכאית לפיצוי בגין ההפקעה, או בגין ירידת ערך הקרקע. עם זאת, בית המשפט קובע כי התובע זכאי לתבוע פיצויים על פי דיני הנזיקין הכלליים. מהראיות עולה כי הרחבת הכביש חילקה את שטחי המרעה של התובעת לשני חלקים, מנעה תנועת בקר ביניהם, ובכך אילצה את התובעת להחזיק שני עדרים נפרדים, לבנות גדרות וסככות חדשות ולשאת בעלויות עבודה עודפות. בית המשפט קובע כי הנתבע ידע על הנזקים הפוטנציאליים אך לא נקט באמצעים הדרושים כדי למנוע אותם. לפיכך, היא מטילה על מחלקת עבודות ציבוריות אחריות לפצות את התובע בגין נזקים אלה. בית המשפט פוסק לתובע את הסכומים הבאים, שיחושבו נכון למועד פסק הדין: 148,800 ₪ עבור עגלים ועגלים אבודים, 117,600 ₪ עבור שיקום גדרות מרעה, 603,000 ₪ עבור שינוי מערך הזנת הבקר, 220,000 ₪ עבור הקמת דיר חדש וסככת טיפול, 253,328 ₪ עבור שעות עבודה עודפות, 7,347 ₪ עבור אובדן יבול של עצי חרוב, ו-360 אלף שקל לשיקום כביש חקלאי. בסך הכל מסתכמים הנזקים ב-1,561,255 שקל. בנוסף, בית המשפט מורה למחלקת עבודות ציבוריות לכסות את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 70,000 ₪. פסק הדין ניתן לטובת התובעת בהעדר שני הצדדים, והסכומים שייפסקו יצברו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד שישולמו במלואם.