ת"א 2692/04

תקציר

התובעים, הולצמן וחברתו מצדה, פיתחו תוכנה לניהול משרד לבודקים מוסמכים, המאפשרת הפקת דוחות פיקוח, וטענו כי הנתבעים, המפקח הראשי של משרד העבודה וסגנו, מנעו מהם בנזיקין לשווק את התוכנה בהצלחה. התוכנה הוצגה למספר בוחנים מוסמכים בשנת 1998. זמן קצר לאחר מכן כתב המפקח הראשי לבוחנים והודיע להם כי המשרד קרוב לגיבוש תוכנה וטופסי דיווח אחידים משלו, וכי טפסים שפותחו על ידי כל גורם אחר טרם אושרו. התובעים טענו כי המכתב הניא לקוחות מלרכוש את התוכנה שלהם וכי הנתבעים התרשלו בשליחת המכתב, לא עדכנו את הבוחנים על העיכוב בפיתוח התוכנה של המשרד ופעלו באופן בלתי סביר בפיתוח תוכנת המשרד. עוד טענו כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלהם בכך שהעתיקו את טפסי הדיווח שלהם. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובעים. בית המשפט קבע כי מכתבו של המפקח הראשי לא התרשל, שכן תוכנו היה נכון והוא שימש למסירת מידע חיוני בזמן אמת לבוחנים. עוד נמצא כי הנתבעים לא התרשלו בכך שלא עדכנו את הבוחנים על העיכוב בפיתוח התוכנה, שכן התובעים לא הוכיחו כי עדכון כזה היה משנה את החלטת הבוחנים שלא לרכוש את התוכנה של התובעים. כמו כן, בית המשפט מצא כי התובעים לא הוכיחו כל רשלנות במעשי הנתבעים בנוגע לפיתוח התוכנה. השופטת ציינה כי ציפיית התובעים להפיק תועלת מפיתוח התוכנה של הנתבעים אינה מטילה חובת זהירות על הנתבעים כלפי התובעים. באשר לטענת הפרת זכויות היוצרים, קבע בית המשפט כי טפסי הדיווח של התובעים אינם מקוריים דיים כדי לזכות בהגנת זכות יוצרים, ובכל מקרה, התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים העתיקו את טפסיהם. השופטת ציינה כי הטפסים זהים במידה רבה בשל דרישות פקודת הבטיחות בעבודה, וההבדלים הקלים בין טפסי התובעים לטפסי הנתבעים מצביעים על יצירה עצמאית ולא העתקה. התובעים גם לא הצליחו להוכיח כי הנתבעים העתיקו חלקים אחרים של התוכנה שלהם. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך 65,000 ₪ + מע"מ.