פ"ה 33595-10-11

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגיש גמלאי שירות בתי הסוהר שביקש תעודת שקילות לתואר במנהל עסקים משלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל. המטרה הייתה לקבל הטבות שכר במסגרת שירותו הציבורי. הנתבעת, מדינת ישראל, סירבה להנפיק את התעודה, בטענה כי התובע לא הצליח להוכיח כי עבר תהליך לימוד תקין, דבר המעלה ספקות לגבי אמיתות התזה שלו וחוסר היכרותו עם הנושאים הנלמדים. הדבר הוביל לשני ראיונות עם התובע, בהם לא הוכיח בקיאות בחומר ונתן תשובות לא עקביות לגבי התזה שלו. המדינה דחתה גם את בקשתו לראיון שלישי, ובית המשפט אישר החלטה זו, והסכים כי סירובה של המדינה היה סביר בהתחשב בחוסר הידע של התובע שהוצג בשני הראיונות הקודמים. הראיונות נערכו כדי להעריך את תוקפם של תארים המוענקים על ידי שלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל, בעקבות חקירות של הענקת תארים לא חוקיים. פסיקות קודמות של בג"ץ קבעו כי על המדינה לבחון כל מקרה לגופו, ובית המשפט סירב להתערב בשיקול דעתה של המדינה בעניין זה, והגביל את תפקידה לביקורת מינהלית. בית המשפט לא מצא פגיעה בזכותו של התובע לשימוע הוגן בשל היעדר עורך דין במהלך הראיונות, שכן השאלות שנשאלו לא דרשו מומחיות משפטית. זאת ועוד, נדחו טענות התובע לראיון שלישי, שכן בית המשפט שקל שתי הזדמנויות מספיקות לו להציג את טענותיו. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים.