ת"א 47027-12-14

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגיש תובע, מר בן-עמי גלברד, נגד שני נתבעים בנוגע לחוזה מקרקעין שנחתם בשנת 1983 לרכישת קרקעות. התובע ביקש למחוק את כתב ההגנה של הנתבעים, אך השופט דחה את הבקשה מאחר ונמצא כי לבא כוחם של הנתבעים יש סמכות לייצגם. השופטת גם דחתה את טענת התובעת כי החוזה בטל בשל חוסר ודאות, וטענה כי הוא אמנם אינו מושלם, אך הוא ספציפי דיו כדי להיחשב תקף. השופטת בחנה האם ניתן להצמיד את הנכס המוזכר בחוזה לנכס הנתבע על ידי התובעת ומצאה כי הם מתייחסים לאותה חלקת אדמה, למרות שיש להם שמות שונים. עם זאת, התגלה כי שטח הנכס המוזכר בחוזה שונה מגודלו בפועל של המגרש. השופטת דנה בסוגיית ההתיישנות וקבעה כי תביעת התובע אינה מוגנת בנאמנות ולכן חלה עליה תקופת ההתיישנות. עוד נקבע כי התובע זנח את זכויותיו על פי החוזה בשל חוסר המעש המתמשך שלו ושתיקתו במשך קרוב לשלושה עשורים. יתרה מכך, השופטת ציינה כי החוזה התבסס על מערכת יחסים אישית בין התובע לבין המוכרים, וחוסר העניין של התובע בנכס לאורך השנים החליש את טענתו. השופטת סיימה את דבריה בדחיית תביעת התובעת ובביטול החלטות קודמות בעניין ההוצאות. ההחלטה התקבלה מבלי להורות על הוצאות, והנתבעים הסכימו מרצונם החופשי להחזיר לתובע סכום קצוב. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים המעורבים.