דב"ע לו/14 - 3

תקציר

פסק הדין דן במרכיבי השכר וההטבות השונים המגיעים לעובד שעבד אצל מעסיק בין השנים 1969 ל-1973. בית הדין פסק לטובת טענת העובד כי הוא זכאי למשכורת 13, המהווה שכר, ולכן לא ניתן לבטל את החוב. כן הוכרה זכותו של העובד לחופשה שנתית כאמור בחוזה העבודה של 20 ימים בשנה, הנצברת אם לא נוצלה. עם זאת, בית הדין לא הסכים כי לעובד יש זכות ל"פדיון חופשה". עוד נקבע בפסק הדין כי על העובד לקבל תשלום מיוחד עבור הכנת מאזן, שכן לא שוכנע כי הובטח לו תשלום כזה, וגרסתו של העובד לאירועים אינה אמינה. באשר לפיצויי פיטורים, הסכים המעסיק לאשר את הסכום שהופקד אצל "המבטחים", ובית הדין הורה למעסיק לנקוט בפעולות הדרושות לתשלום, אך לא נפסקו ריבית שכן תביעת העובד הייתה לפסק דין הצהרתי ולא לפיצוי כספי. תוצאות הערעור השתנו בהתאם למרכיבים הספציפיים של פסק הדין; חלקם התקבלו, בעוד שאחרים פוטרו. בסך הכל נפסק לעובד סכום נוסף של 2,620 ל"י עבור משכורת 13 בנוסף לסכום שכבר פסק בית הדין האזורי, ואילו הבקשות לפדיון חופשה ותשלום מיוחד נדחו. בית המשפט לא הורה למי מהצדדים לשאת בהוצאות המשפט, אך המשיב נדרש לשלם את האגרה בגין הערעור שנדחה.