דנ"פ 2846/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור לדיון נוסף בתיק רצח. המבקש, שנמצא אשם ברצח אדם אחד ובתקיפה בנסיבות מחמירות של אדם אחר, ביקש עיון חוזר בהחלטת בית המשפט העליון, שדחה את ערעורו הראשוני על הרשעתו וגזר דינו. פסק דינו של בית המשפט העליון אישר כי שלושת היסודות של עבירת הרצח לפי סעיף 301 לחוק העונשין - כוונה תחילה, חוסר שליטה עצמית (קינטור) והכנה - התקיימו בעניינו של המבקש. טענות המבקש התמקדו בערעור על שלושת היסודות הללו על בסיס הקביעות העובדתיות שהוצגו בבית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי התערבותו בהחלטת בית המשפט המחוזי אינה מוצדקת, שכן לא מצא פסיקות קודמות חדשות או סותרות. בית המשפט אישר את קביעתו של הערכאה הנמוכה יותר, לפיה המבקש היה התוקפן וכי ההריגה לא הייתה מעשה של הגנה עצמית, והדגיש כי גרסתו של המבקש לאירועים אינה אמינה. עוד צוין, כי הזמנתו של המבקש אחרים למועדון, בו אירעה הדקירה בסופו של דבר, אינה שוללת את יסוד הכוונה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא אובדן שליטה עצמית (קינטור) מצד המבקש ואישר כי פעולת ההכנה, במקרה זה, שליפת הסכין, היוותה את מרכיב ההכנה הנדרש. בסופו של דבר, החלטת בית המשפט העליון, שהתבססה על תקדימים מבוססים ועל התשתית העובדתית המוצקה שהוצגה, הביאה לדחיית הבקשה לדיון נוסף. הכחשה זו נומקה בהיעדר ספקות משמעותיים באשר לקיומם של שלושת היסודות הדרושים להרשעה ברצח, והפכה את טענות המבקש, שהסתמכו על גרסתו הדחויה, לבלתי מהותיות. משכך, פסק הדין מחזק את התקדים המשפטי הקיים ומשמר את הרשעתו של המבקש ברצח ובתקיפה בנסיבות מחמירות.