ע"א 23010-03-16

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של ערעור אזרחי בעניין סכסוך כספי בין תובע, המכונה המערער, לבין נתבע, המשיב. המערערת תבעה את המשיב על כך שלא שילם פיצוי מוסכם לאחר שלא פינה נכס מסעדה כמפורט בחוזה הרשאה. החוזה כלל תנאי השעיה, שקבע כי הוא יהיה בטל אם החברה לפיתוח עכו לא תאשר אותו. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, אך המערערים ערערו בטענה כי עליהם לקבל את הפיצוי המוסכם. פסק דינה של ערכאת הערעור הוא כדלקמן: הערעור מתקבל בחלקו. בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערת לא הוכיחה את מועד פינוי המסעדה וכפועל יוצא מכך עומד המועד הנבחר ליום 18.8.11. לא התקיים תנאי ההתליה הקבוע בחוזה ההרשאה, אשר על פי דיני החוזים הופך את החוזה לבטל. הצדדים לא כללו בחוזה הוראות חלופיות בדבר השלכות אי קיום תנאי ההשעיה, המגביל את תביעת המערערת לפיצוי המוסכם. בית המשפט מסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי המערערת אינה זכאית לפיצוי זה. בית המשפט מסכים גם עם ממצאיו של בית משפט קמא בדבר אי התקיימותם של תנאים אחרים המפורטים בחוזה, שכן אלה לא הוזכרו כטעמים לביטולו. הסכם הפשרה שנערך בין הצדדים בנוגע לתשלום דמי הרשאה להוצאה לפועל בהוצאה לפועל מוכר, ובית המשפט מבהיר כי הסכם זה אינו מהווה פיצוי בגין דמי שימוש. בית המשפט אף מסכים כי המערערת לא תקבל תשלום עבור התקופה עד לפינוי המסעדה בשיעור נמוך מדמי ההרשאה שנקבעו בחוזה משנת 2010. לפיכך, מצווה המשיב לשלם למערערת את מלוא הסכום שהיה משלם עבור שנת הרשאה, המחושב כדלקמן: תשעה חודשי דמי הרשאה, צמודים למדד מינואר 2011 וכוללים מע"מ, בניכוי הסכום ששולם על ידי המשיב בחודש יוני 2013. סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ והשווי הכספי של אגרת הערעור, ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. בנוסף, אם שילם המערער את שכר טרחת המשיב מפסק דינו של בית משפט קמא, ישיב לו המשיב אותו בריבית. הצו להשבת הפיקדון למערערת עומד בעינו, והמזכירות נדרשת למסור העתק מפסק הדין לשני הצדדים.