ע"א 15/05

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט למספר סוגיות מרכזיות הנוגעות לעיתוי וקבלת טיעונים משפטיים ולהגשת הגנות במסגרת הסכם TASSDA. בתחילה התעוררה מחלוקת פרוצדורלית בשל הגשת עיקרי טיעוניהם באיחור על ידי באי כוח המשיבים. בית המשפט קבע, כי חרף השיהוי, די היה להציג את הטענות הן בפני בית המשפט והן בפני בא כוח המערער, ועל פי תקנה 446(ד) לתקסד"א בחר שלא להיעתר לערעור על יסוד שיהוי זה. ליבת הסוגיה בערעור נגעה להחלטת הרשם שלא ליתן פסק דין ברירת מחדל נגד המשיבים למרות איחור בהגשת כתב התביעה. המקרה נסב על פרשנותה של תקנה 97 לתקסד"א, ובפרט על עיתוי הדיון השיפוטי בבקשות שהוגשו. הודגש כי היעדר לוח זמנים סופי למועד שבו השופט או הרשם דן בבקשה מסבך את ההליכים. מאחר שההגנה הנדרשת הוגשה לפני החלטת בית המשפט, קבע בית המשפט כי יש לדחות את הערעור בהתאם למקרים תקדימיים, אשר קבעו כי הגשה מאוחרת עדיין יכולה להיות תקפה אם תיבחן לפני פסק הדין. בנוסף, נעשתה הבחנה בין ההגנות של שני נאשמים, תוך שימת דגש על הגינות פרוצדורלית ועמידה במועדים. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הערעור, וחייב את המערערת לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים תוך העברת פסק הדין לעיון נוסף ברשם.