תלה"מ 74381-12-19

תקציר

פסק דין זה נובע ממחלוקת משפטית ארוכה ומורכבת בין בני זוג לשעבר בנוגע למשמורת וזכויות הסדרי ראייה של ילדיהם לאחר פרידתם. האב טען כי האם הרחיקה ממנו את הילדים וביקשה הפחתה בתשלומי המזונות, ואילו האם ביקשה לאכוף ולהרחיב את הסדרי ההתקשרות הקיימים. בית המשפט הכיר בכך ששני ההורים תרמו לשבר התקשורת ולחוסר העידוד של הילדים לקיים מערכת יחסים עם אביהם. עם זאת, התנהלותו של האב, לרבות התדיינות משפטית מתמדת בנוגע לתשלומי מזונות, החלטות חד צדדיות על הפסקת ביקורים וקביעת תנאים כספיים לקיום קשר, היא האחראית העיקרית להנצחת הפרידה. השופטת הדגישה את ההשפעה המזיקה של הסכסוך הממושך על רווחת הילדים ואת הצורך ביציבות וברוגע נפשי בחייהם. הם גם לא מצאו הצדקה להפחית את תשלומי המזונות, שכן האב יזם את ניתוק התקשורת כשהילדים היו קטנים, והם לא היו אלה שהפרו צווי בית משפט. יתר על כן, האם שיתפה פעולה בסופו של דבר בהקלת הקשר. תחת זאת, בית המשפט הפחית מעט את סכום המזונות לבקשת האב, בהתחשב בחוסר העידוד הראשוני של האם ובמתיחות המתמשכת. השופטת גם הורתה לאב לשלם לאם הוצאות משפט מינימליות, והדגישה כי ניתן יהיה לחדש את הקשר רק אם האב יתחייב בכתב שלא לדון מחדש בסוגיית המזונות. ההחלטה נועדה לצמצם את הקונפליקט ולתעדף את טובת הילדים, תוך הטלת אחריות על שני ההורים על תפקידם בסכסוך.