ת"א 466/93

תקציר

המקרה סובב סביב משלוח של חומצה זרחתית לבנה פגומה, ותביעת הביטוח שבאה בעקבותיו. התובעת תבעה במקור חמישה נתבעים, אך בהמשך תיקנה את התביעה והחליפה אותם בחברת הביטוח סהר וחתמי לויד'ס, בטענה כי הם אחראים לחלק מהנזק כמבטחים משותפים. עם זאת, השופטת לא מצאה כל ראיה לקיומו של חוזה ביטוח כלשהו בין התובעת לבין הנתבעים החדשים. השופטת מתחה ביקורת על פרשנותו של התובע את הראיות כיצירתיות יתר על המידה, וציינה כי המסמכים שהוצגו אינם תומכים בטענות התובע. יתר על כן, השופטת ציינה כי חוזי ביטוח דורשים ספציפיות והסכמה הדדית, דבר שהיה חסר במקרה זה. היעדר פוליסת ביטוח ברורה וספציפית, יחד עם היעדר רישומים כתובים, הביאו את השופט למסקנה כי לא קיים ביטוח כזה. בנוסף, השופט ציין כי תפקידה של סהר, אם בכלל, הוא של מבטחת משנה ולא של מבטח ישיר, וכי חתמי לוידס אינם יכולים להיחשב כמבטחים משותפים בהיותם מבטחים זרים. משכך, דחתה השופטת את התביעה, והורתה לתובע לפצות את הנתבעים בגין הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה ניתנה ביום 2.4.96.