ע"א 5925/06

תקציר

ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי יש לקבל ערעור בטענה שההסכם הנדון בוטל שלא כדין על ידי אנגלו סכסון. מקרה זה סובב סביב ביטולו של חוזה לתקופה בלתי מוגבלת, תוך התמקדות מיוחדת בזכויותיהם של שני הצדדים המעורבים. ההסכם פירט במפורש תנאים שבהם כל צד יוכל לסיים את החוזה. לבלום, אחד הצדדים, הייתה זכות לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא, בתנאי שנתנו הודעה מוקדמת של 60 יום. לעומת זאת, אנגלו סכסון תוכל לסיים את ההסכם רק אם התקיימו תנאים ספציפיים, כגון הפרת חוזה או פשיטת רגל. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההקפדה על תנאיו המפורשים של ההסכם וציין כי לשונו ברורה והגיונית מבחינה מסחרית. היא דחתה את טענת אנגלו סכסון בדבר חוסר איזון בזכויות הביטול, וטענה כי סעיף כזה עולה בקנה אחד עם הסכמי זיכיון. בית המשפט מצא כי אנגלו סכסון טענה תחילה להפרה מבלי לספק ראיות וטען כי ההסכם בוטל שלא כדין בהתאם לתנאיו. בית המשפט גם הכיר בכך שהסיבה המרכזית לביטול קשורה לסירובה של אנגלו סכסון לאפשר את העברת הזיכיון באותם תנאים, נושא שלא נדון ישירות בהליך. בסופו של דבר, בית המשפט הכריע לטובת בלום, נתן רשות לתביעות כספיות נוספות והטיל על אנגלו סכסון הוצאות בגין שכר טרחה והוצאות משפט. השופטת א' גרוניס והשופטת א' חיות הסכימו עם ההחלטה, והפכו את פסק דינו של בית משפט קמא וקבעו כי ביטולה של אנגלו סכסון אינו חוקי.