ת"א 1189/08

תקציר

פסק דין זה נובע ממקרה בו תבע התובע את הנתבעת, בטענה שגבתה שלא כדין שכר טרחה ממבקשים אישור לעיקולים זמניים. הנתבע הגיש בקשה להפסקת הגבייה, אך התובע טען כי הדבר נובע מתביעתם הייצוגית וביקש גמול ושכר טרחת עורך דין. הנתבע, לעומת זאת, טען כי הפסקת התביעה אינה קשורה לתביעה וכי הגבייה כדין. כעת על בית המשפט להחליט על הפיצוי הראוי לתובע ולעורכי דינו. לאחר ששקל את טענות הצדדים, השופט קובע כי טענת הנתבע כי היה מפסיק לגבות שכר טרחה ללא קשר לתביעה היא סבירה. כמו כן, השופטת מקבלת את טענת הנתבע כי התובע מיהר להגיש את תביעתו וכי נעדרו בו נימוקים משפטיים חדשניים, ובכך הקטין את הסיכון שנטלו על עצמם. עם זאת, מאחר שהתובע אכן השיג הטבה מסוימת עבור הקבוצה, השופט מורה לנתבע לשלם לתובע 5,000 ₪ ועוד 10,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דינם. החלטה זו מתקבלת למרות שהשופט סבור כי היה מקום להגיש את התביעה כתביעה מנהלית ולא אזרחית.