תאד"מ 19630-09-20

תקציר

השופט קבע כי תביעת התובעת נגד הנתבעת לפיצוי בגין איחור במסירת חנויות, כאמור בחוק מכר דירות, קבילה. החוק קובע כי רוכשים זכאים לפיצוי ללא הוכחת נזק אם המוכר לא העמיד את הדירה לרשות המוכר לאחר שחלפו 60 יום מתום המועד הנקוב בחוזה המכר. השופטת הדגישה כי השיהוי לא נבע מנסיבות שאינן בשליטת הנתבעת וכי הנתבעת לא שללה את זכותה של התובעת לפיצוי. בנוסף, טענה השופטת כי משחלפו 60 ימי החסד, זכאית התובעת לפיצוי חודשי החל ממועד המסירה החוזי. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים אינם יכולים לטעון כי נסיבות שאינן בשליטתם גרמו לעיכוב, שכן החוק קובע כי אין להטיל את הסיכון בנסיבות אלה על המוכר, כפי שהיה המקרה דנן. השופטת בחנה בקפידה את טענות הנתבעת בדבר השפעת נגיף הקורונה על העיכוב ומצאה אותן בלתי מבוססות, מתפתחות ואינן קשורות לסיבות הממשיות לעיכוב, אשר יוחסו להתנהלותו של הנתבע עצמו. לבסוף, ציינה השופטת כי הסכם פשרה קודם בין הצדדים חייב את הנתבעת בתשלום פיצויים, ואי תשלומם מהווה הפרה של הסכם זה. בעקבות זאת פסק השופט לטובת התובע והורה לנתבעת לשלם לתובע 70,200 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 17,500 ₪ בתוך 30 יום.