חב"ר 39287-07-22

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר הארצית בדבר הכללת שכר דירה במסגרת הכנסתו השוטפת של ניצול שואה מאושפז לצורך קביעת שיעור ההשתתפות העצמית במימון סיעודי. ההחלטה התבססה על חוזר המנכ"ל, שבעצמו התבסס על חקיקה ראשית, לרבות חוק ביטוח בריאות ממלכתי וחוק גמלת ניצולי שואה. נמצא כי הוראות החוזר, לרבות כאלה הפוטרות מקורות הכנסה מסוימים, תואמות את החקיקה הראשית ולא נובעות משיקול דעתו העצמאי של משרד הבריאות. בית המשפט דחה את טענות המערערת כי יש לפרש או לתקן את החוזר כך שלא יכלול את דמי השכירות של בג מחישוב ההכנסה, שכן לשון הדינים הרלוונטיים הייתה ברורה וחד משמעית. הסדרי ההשתתפות הכלכלית של חולים סיעודיים ובני משפחותיהם, לרבות מבחן ההכנסה, היו חלק מהחקיקה הראשית ולא יכלו בית המשפט לשנותם. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל אפליה או חוסר סבירות בהבחנה בין קצבאות שונות המשולמות לניצולי שואה, שכן לקצבאות אלה מאפיינים שונים ותכליות שונות. גם ההשלכות התקציביות של בקשת המערערת והתיקון האחרון לחוק היסוד צוינו כטעמים לדחיית התביעה. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין עילה המצדיקה התערבות בהחלטת ועדת הערר, ועל כן התביעה נדחתה.