ע"פ 2299/24

תקציר

הערעור עסק בשאלה האם יש להעניק למשיב אי הרשעה בגין הפרת חוק התחרות הכלכלית. בית המשפט הכיר בחומרת העבירה, הפוגעת בערכים כלכליים וחברתיים בסיסיים, ובדרך כלל מצדיקה הרשעה. הדיון התמקד בנזק הפוטנציאלי למשיב כתוצאה מהרשעה, והאם הוא גובר על חשיבות ההרשעה בעבירות מסוג זה. בית המשפט מצא כי המשיב לא הוכיח נזק קונקרטי, מעבר לנזק ספקולטיבי, וכל פגיעה אינה חריגה דיה כדי לגבור על האינטרס הציבורי בהרשעה בעבירות כאמור. אורח חייו הנורמטיבי של המשיב ופעילותו ההתנדבותית הוכרו, אך הנסיבות לא היוו מקרה חריג המצדיק אי הרשעה. השופט הדגיש את חשיבות השמירה על חוק התחרות הכלכלית, במיוחד באקלים הכלכלי הנוכחי, והגיע למסקנה כי יש צורך בהרשעה. לפיכך התקבל הערעור, וההחלטה שלא להרשיע את המשיב בוטלה, בעוד הצו וההתחייבות הקודמים נותרו על כנם. שלושה שופטים הסכימו עם ההחלטה: חאלד כבוב, יוסף אלרון ואלכס שטיין.