ת"צ 30284-01-10

תקציר

פסק הדין דן בשתי תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד חברה שערכה מכרזים מקוונים, ושני משיבים נוספים שהיו מייסדי החברה, בעלי המניות והדירקטורים שלה. בתביעה הראשונה, שהוגשה על ידי דבוש, נטען כי המכרזים שנערכו באתר החברה הם "משחק אסור" וביקשה פיצוי עבור המשתתפים. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק לטובת דבוש. בהמשך, קבוצה שנייה של מבקשים ביקשה להגיש תביעה ייצוגית דומה הנוגעת למכרזים שנערכו באותו אתר בתקופה אחרת. המבקשים ביקשו פסק דין חלקי המבוסס על פסק הדין הקודם בעניין דבוש, תחת עקרון "מעשה בית המשפט". פסק הדין מנתח את התנאים לקיום הכלל של "השתק חברה", שמשמעותו היא שפסק הדין הקודם בפרשת דבוש ייחשב כראיה חלוטה בתביעה השנייה. בית המשפט מגיע למסקנה כי פסק הדין בתביעת דבוש מהווה השתק ביחס למשיבה העיקרית (החברה), כל עוד תנאי המכרזים ושיטת המכרז נותרו ללא שינוי. משמעות הדבר היא כי החברה אינה יכולה להתכחש למסקנה כי המכרזים היו "משחק אסור". עם זאת, בית המשפט קובע כי כלל ההשתק אינו חל על שני המשיבים האחרים, שלא היו בעלי דין בפרשת דבוש, ועל כן הם רשאים להציג את הגנתם. בית המשפט מדגיש כי השלב הנוכחי של ההליך המשפטי אינו מתאים לפסק דין חלקי, שכן הבקשה לאישור תביעה ייצוגית עשויה להידחות או להתקבל, ולא ניתן פסק דין בשלב זה. עם זאת, בית המשפט בחן את הטענות בדבר השתק החברה לשם יעילות בהמשך הדיון בבקשה. בסופו של דבר, הבקשה לפסק דין חלקי נדחית, ובית המשפט קובע כי הקביעה בפרשת דבוש כי המכרזים היו "משחק אסור" מוטלת רק על החברה, ובלבד שתנאי המכרזים נותרו בעינם. גם בקשת המבקשים להבטחת הוצאות מהמשיבים השני והשלישי נדחית, שכן אין לה בסיס משפטי. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ולא ניתן צו להוצאות.