בר"ע 57593-03-22

תקציר

המבקש, שנפגע בעבודה בתאונת דרכים בשנת 2018, הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנוגע לתגמולי הפגיעה בעבודה. הוועדה קבעה תחילה כי למבקש נכות לצמיתות בשיעור של 10% עקב פיברומיאלגיה, החלטה עליה ערער המבקש לבית המשפט האזורי בבאר שבע. בית המשפט הוציא פסק דין משקם, המורה לוועדה לבחון מחדש את טענות המבקש בעניין פיברומיאלגיה ולספק נימוק ברור להחלטתה. בעקבות פסק הדין אישרה הוועדה מחדש את החלטתה הקודמת, מה שהוביל את המבקש לערער פעם נוספת לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, לא מצא פגם בהחלטת הוועדה והורה למבקש לכסות את הוצאות המשיב. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, השופט החליט לדחות את הבקשה והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי. השופט ציין כי הוועדה פעלה בהתאם להנחיות פסק הדין המאחה ונימקה כראוי את החלטתה. עוד נמצא כי טענותיו החדשות של המבקש בתחום בריאות הנפש, שהוזכרו לראשונה בישיבת הוועדה האחרונה, לא היו חלק מההליך הקודם ויש להתייחס אליהן בתביעה נפרדת בגין החמרה במידת הצורך. בנוסף, השופט לא ראה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות, כלומר המבקש יישא בהוצאות המשיב עבור שתי הערכאות. השופט הגיע למסקנה כי לא נפלו טעויות משפטיות בהחלטות הוועדה או בית המשפט המחוזי, ולכן רשות הערעור אינה מוצדקת. לפיכך, הבקשה נדחתה, והמבקש לא נפסק כל הוצאות בגין ערעור זה.