ער"מ 9006-03-17

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בערעור על החלטה לאפשר לתביעת הגנת הצרכן נגד מערערת עלומה להתנהל בישראל. המערערת טענה כי מאחר והשרתים שלה ממוקמים בהולנד, אין להתיר את התביעה לפי תקנה 500(7) שכן ההטעיה הנטענת לא התרחשה בתחומי המדינה. עם זאת, השופט קבע כי מאחר שלאינטרנט אין גבולות והפרסום המדובר כוון לתושבי ישראל דוברי העברית, ניתן לראות בפעולה כאילו בוצעה בתחומי המדינה. כמו כן, השופט התייחס למקרים קודמים שבהם הייתה לבתי המשפט בישראל סמכות לדון בפעולות שהתרחשו באינטרנט, כולל מקרה שבו נתבע עיתונאי בגין כתבה שפורסמה בעיתון שהופץ בירושלים. השופט הסכים גם עם פסקי דין קודמים שקבעו כי דרישת "עילת תביעה טובה" בתקנה 501(א) היא סטנדרט נמוך מהנדרש בהליך אזרחי רגיל, וכי הדיון בשאלה אם להתיר את התביעה אינו צריך להיות בחינה מקיפה לגופו של עניין. לפיכך, מאחר שהמשיבה הציגה בשלב זה ראיות מספיקות כדי להראות שהמערערת הפרה ככל הנראה את חוק הגנת הצרכן, דחה השופט את הערעור והורה למערערת לשלם למשיבה שכר טרחה.